תוכן

ז) ובזה יובנו דברי הרב ז״ל (ענף ז' מאות ק') וז״ל: והנה מכאן תוכל להבין איך יש ג״כ בעולם העקודים מציאות ביטול מלכים בצד מה, כדמיון המלכים שמלכו בארץ אדום שמתו ונתבטלו, כנזכר בדרוש עולם הנקודים. שענין התעלמות האורות דעקודים ועליתם במאצילם הוא ג״כ ביטול מלכים בכאן, דו״ק ותשכח. אמנם ההפרש וכו' כי כאן הוא קלקול ע״מ לתקן וכו', והמשכיל יבין שגם בא״ק היה כל אותו הצמצום שבארנו למעלה, (היינו בבחי' התעלמות האורות דכח״ב זו"נ דעקודים) גם אותם שנבאר לקמן בענין צאת הנקודים ממנו, איך צמצם עצמו ופריס חד פריסה בטבורא דיליה, כ״ז קרוב לביטול המלכים וכו' והמשכיל יבין עכ״ל.
פירוש כי סוד שבירת הכלים ומיתת ז' המלכים המוזכר בשער הנקודים, הוא ענין הפרשת אור דחסדים מעל אור העצמות, דנתבאר לעיל בענף ד' אות ה' איך באצילות, איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. דאיהו, ה״ס כתר. וחיוהי, ה״ס חכמה, כי אור החכמה נקרא חיה כנודע, שהכלים דה' פרצופין נקראים כח״ב זו״נ, והאורות שבהם נק' יחידה חיה נשמה רוח נפש כנ״ל. וגרמוהי, ה״ס בינה וזו״נ, שהמה בחי' אור דחסדים ואור חוזר. וכולהו חד, דכולם בטלים ונכללים באור העצמות כנר בפני אבוקה, כמו הנר שמצוי בתוך אבוקה גדולה שאינו ניכר שם מציאותו כלל וכלל, שאור הנר הוא מתחבר לכלל האבוקה ובטל אליה במציאותו, אמנם אם אנו מוציאים את הנר ממקום האבוקה ולחוץ, אז נעשה הכר לאור הנר ונבחן מציאותו לעצמו. וזה מכונה, שבירה באור הנר היוצא, כי טרם יציאתו היה מתיחד בכללות אור האבוקה והיה בבחי' ״כל״ אמנם עם יציאתו החוצה, נבדל בבחי' חלק הנשבר מה״כל״. ואין עוד בו בחי' ״כל״ אלא בחי' חלק לבד.
ועד״ז תבין שז' מלכים ה״ס ז״א ומלכות, כי ששה מלכים חג״ת נה״י בז״א, ומלך אחד במלכות, שענינם יתבאר במקומם. אמנם כללות בנינם נודע שהם אור דחסדים הנמשכים מאור הבינה ואור חוזר הנמשך מהמלכות, כמ״ש לעיל. וכיון שיצאו ונבדלו מעולם האצילות שה״ס אור העצמות וחכמה, ע״כ נחשבים לשבורים. ע״ד הנר היוצא מהאבוקה כנ״ל, כי נשבר החלק מה״כל״.
והנה ההפרש הנ״ל מאור החכמה בבחי' חלק מהכל הוא נמשך מפאת הזדככות המסך מדרגא לדרגא עד שמזדכך לבחי' ב', ונמצא אור המלכות במקום בינה, ואור הכתר ואור החכמה מתעלמים לשורשם כנ״ל, וא״כ לא נשאר בפרצוף זולת קומת בינה וזו״נ, שהם אור דחסדים ואור חוזר, ונמצאים נפרשים ונבדלים מאיהו וחיוהי שה״ס כתר וחכמה. ואח"כ כשמזדכך עוד לבחי' א', אז נמצא אור המלכות בקומת ז״א, ונעלם ג״כ אור הבינה שהוא בחי' השורש לאור דחסדים דז״א ומלכות, ונחשבים בזה שזו״נ חסרי ראש, כי ראש ה״ס השורש. ואח״כ כשמזדכך עוד לבחי' כתר, אז לא שייך יותר בחי' מסך לזווג דהכאה כי אשתאיב מכל העביות שלו, ואז נמצא נעלם אור המלכות כולו. אמנם נודע, שכאן בעקודים נשאר רשימות דכח״ב זו״נ כנ״ל, וע״כ לא נחשב זה לשבירה ממש, כי הרשימו דע״ב הנשאר, עדיין דבוק בהם.
אמנם זהו רק מטבורו דא״ק ולמעלה שנשאר שם רשימו דטעמים כנ״ל, משא״כ רשימו דנקודות שנפל מסיבת הביטוש דרשימו דטעמים למטה מטבור, וכיון שאין בהם מבחי' רשימו דטעמים, א״כ נחשבים הניצוצין וכלים שנפלו כדוגמת שבירת הכלים דנקודים שנפלו לבי״ע דפרודא, שענינם בינה ז״א ומלכות הנפרדים מכתר וחכמה שנק' אצילות, וע״כ מקומם מתחת המלכות דאצילות, כמ״ש בנקודים. ועד״ז כאן בעקודים, אשר הטבור ה״ס מלכות דרשימו דטעמים, וכח״ב זו״נ בניצוצין שנפלו למטה ממלכות דעקודים, שוב אין בהם מרשימות דכתר וחכמה, וע״כ המה נבחנים שנעשו לבחי' בי״ע, כנ"ל בנקודים, והבן. וזה שאמר הרב ז״ל (לעיל אות ז'), דו״ק ותשכח, והיינו כמו שבארנו, דדמיין אהדדי ממש. אולם מה שאומר הרב ז״ל, דמ״מ לא נחשב כאן שבירה משום דהוי קלקול ע״מ לתקן, עדיין צריך ביאור.